משרדנו היה שותף בעריכת מסמך מדיניות שהוכן כחלק מפעילות מכון אלרוב לחקר הנדל"ן – הפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב.
המסמך בוחן את ההשלכות של בנייה לגובה בהסתכלות לטווח הארוך, מציע פתרונות אדריכליים וכלכליים אשר יאפשרו בניה לגובה יעילה יותר שתתאים למגוון אוכלוסייה רחב יותר ותתמודד עם בעיות
הניהול והתחזוקה, שעומדות בפני המתגוררים במגדלי מגורים.
החל משנת 2007 חל זינוק חד בבניית מבני מגורים גבוהים (מעל 8 קומות) בישראל. לדוגמא ב 2012 כ – 20% מהתחלות הבנייה בישראל היו של בניינים בני 10 קומות ומעלה המוגדרים רבי קומות בעוד שלפני כ – 20 שנה רבי קומות היוו רק כ 4% מכלל התחלות הבנייה. נושא הבנייה לגובה חשוב במיוחד בישראל – שנהנית מחד מקצב גידול אוכלוסין גבוה ומאידך בעלת שטח מצומצם לבנייה. הבנייה לגובה נותנת פתרון יחסית פשוט להגברת הצפיפות. יחד עם זאת, ולאור מחקרים שיצאו לאחרונה המעידים על ליקוי בתכנון ארוך טווח של מגדלים אלו, מסמך זה בוחן מחדש את השלכות הבנייה לגובה באזורי הביקוש בארץ במטרה להביא את המלצותינו בפני מקבלי ההחלטות.
המסמך מציע לקשור בין בניית מגדלים לעירוניות ולהגביל את תכנון המגדלים לאזורים בעל אופי אורבני אינטנסיבי עם צפיפות מגורים גבוה. המגדלים ישמשו כלי להשגת צפיפות כך שאין צורך לאשר בינוי של מגדלי מגורים, אשר אינם יעילים תחזוקתית ואשר אינם מגדילים צפיפות כגון בנייני מגורים בני 10-20 קומות שנבנים כיום ברבים מאזורי הביקוש הנוכחיים.
בתוך כך, הנושאים בהם מתרכז המסמך בהקשר לתכנון הבנייה לגובה הם:
א. תחזוקה.
ב. ארנונה.
ג. צפיפות ועירוניות.
ד. ניהול.
לנחיותכם המסמך מצורף – קריאה מהנה.
